השינויים במשטר האיראני לאחר התנקשות בח'אמנאי: מהימור על הפלה לעמידות המוסדות

המשטר האיראני עמד בפני מבחן קיומי מהרגעים הראשונים לפרוץ מלחמת ארבעים הימים, שהחלה במבצע התנקשות שכיוון למנהיג העליון עלי ח'אמנאי. הממשל האמריקאי, בשיתוף פעולה עם ישראל, ניסה לנצל את הוואקום המנהיגותי הזה כדי לדחוף לשינוי רדיקלי במבנה השלטון בטהראן, אך הימורים אלו התנגשו ביכולתם של מוסדות המדינה האיראנית לשמור על לכידותם למרות אובדן עשרות מנהיגים בכירים.

פרטי המבצע חוזרים לליל ה-28 בפברואר האחרון, כאשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ אישרו תקיפה אווירית מדויקת. המבצע כוון לפגישה סודית שכללה את ח'אמנאי ומנהיגי השורה הראשונה של המשטר, לאחר ששירותי המודיעין הצליחו לקבוע את המיקום והתזמון בדיוק מוחלט, מה שהוביל למותו המיידי של המנהיג האיראני.

מיד לאחר המבצע, מיהרו המנהיגים בתל אביב ובוושינגטון להוציא הצהרות המבשרות על עידן חדש, כאשר נתניהו קרא לבנות איראן חופשית ועצמאית הרחק מהעריצות. מצידו, הבית הלבן פרסם הצהרה בה טראמפ ראה ברגע זה הזדמנות גדולה לעם האיראני להחזיר את ריבונות ארצו ולסיים את משטר המהפכה האסלאמית.

מצב הוואקום לא נמשך זמן רב, וב-9 במרץ, טהראן הודיעה רשמית על מינויו של מוג'תבא ח'אמנאי למנהיג חדש של המדינה במקום אביו. החלטה מהירה ומפתיעה זו בלבל את החישובים האמריקאים והישראלים, במיוחד מכיוון שמוג'תבא ידוע בנטייתו הקיצונית ובתקיפותו בניהול תיקים ביטחוניים ופוליטיים רגישים.

מהירות העברת השלטון בתוך עשרה ימים בלבד הוכיחה כי למשטר האיראני יש מנגנונים מוסדיים החורגים מהאנשים, מה שגרם לוושינגטון להעריך מחדש את אסטרטגיה שלה. ולמרות ניסיונותיו המתמשכים של טראמפ לדבר על חלופות פוליטיות למשטר הנוכחי, המציאות בשטח כפתה מסלולים שונים לחלוטין ממה שרצה הממשל האמריקאי.

משקיפים לענייני איראן רואים כי סוד העמידות טמון בתפיסה הביטחונית שנוקטת טהראן, המבוססת על פיזור מרכזי הכוח וההחלטה ליחידות מרובות ועצמאיות. מבנה ארגוני זה מנע את קריסת המדינה במכה אחת, כאשר היחידות הצבאיות והביטחוניות המשיכו לבצע את משימותיהן למרות היעדר ראש הפירמידה המנהיגותית.

העימות עבר לאחר מכן מהזירה הצבאית לשולחן המשא ומתן, כאשר איראן השתמשה בקלף מיצר הורמוז כדי לאיים על זרימת האנרגיה העולמית. מהלך זה הוביל לתשישות הכלכלה הבינלאומית והעמיד את הבית הלבן בפני אפשרויות קשות, מה שאילץ אותו להעביר את מוקד תשומת ליבו מהפלת המשטר לטיפול במשבר השיט הימי.

עם חלוף הזמן, החלה הטון האמריקאי כלפי טהראן להשתנות באופן ניכר, כאשר חומרת ההצהרות הדורשות את עזיבת המשטר פחתה. מקורות עיתונאיים ציטטו גורמים אמריקאים שאמרו כי המטרה האמיתית של המהלכים האחרונים הייתה לשנות את התנהגות המשטר האיראני ולא בהכרח להחליף אותו לחלוטין, בניסיון להצדיק את הכישלון בהשגת היעדים הראשוניים.

ב-3 באפריל, היה ברור שוושינגטון קיבלה את המציאות, כאשר גורמים רשמיים הצהירו כי העדיפות העליונה כעת היא למנוע מטהראן להשיג נשק גרעיני. נסיגה זו משקפת הכרה מרומזת בכישלון אסטרטגיית 'שינוי המשטר' שקודמה בעוצמה בעקבות מבצע ההתנקשות.

בעוד איראן מתחילה היום את טקסי הלוויה של מנהיגה המנוח עלי ח'אמנאי, נראה שהזירה הפוליטית באזור מורכבת יותר מאי פעם. המשטר, שצפוי היה לקרוס, הצליח לבסס את יסודותיו תחת הנהגה חדשה, כשהוא כופה תנאים חדשים על המעצמות הבינלאומיות שניסו לערער אותו.

לסיכום, שינויים אלו מראים כי הימור על התנקשויות פוליטיות לשינוי משטרים לא תמיד מוביל לתוצאות הרצויות, במיוחד במדינות בעלות מבנה מוסדי אידיאולוגי. הימים הבאים יחשפו את מידת יכולתו של מוג'תבא ח'אמנאי להנהיג את איראן תחת הלחצים הבינלאומיים המתמשכים והמשברים הכלכליים הרצופים.

הכוונה בשינוי המשטר היא רק שינוי התנהגותו, ווושינגטון שואפת כעת למנוע מטהראן להשיג נשק גרעיני.